יש פרופסורים שיוצרים עניין ויש שיוצרים שינוי

מאחורי הקלעים,מאחורי ההפגנות הכותרות והשיטה, מתחוללת מהפיכה שקטה של ידע ושל הקמת מערכות מהפכניות אמיתיות בשנה האחרונה. הנה לפניכם כמה סיבות להיות אופטימים.

פרופ’ ירון זליכה התראין לארץ לפני כשבועיים והציג את משנתו הכלכלית. פרופ’ עומר מואב העלה לאותו עיתון מאמר בסוף השבוע שבו הוא תוקף את עמדותיו של זליכה ומסביר למה הן שגויות. מדובר בשני כלכלנים מובילים כאשר זליכה מייצג לכאורה את הצד הסוציאליסטי יותר בויכוח ומואב את הצד של השוק החופשי. למרות חילוקי הדעות הגדולים בין השניים שורר קונצנזוס: אף אחד מהם לא מעז לגעת בשורש הבעיה או מנסה לאתגר את בסיס השיטה. שניהם מודים למשל, שמחירי הדיור הגבוהים הכרחיים כדי למנוע משבר כלכלי, אבל לאף אחד מהם עובדה זו לא מדליקה נורה אדומה שאולי משהו עקום פה בשיטה.אף אחד מהם לא מעלה על דעתו שברגע שהאזרח מתחיל לשרת את הכלכלה במקום שזו תשרת אותו, זה הזמן לבדוק את חוקי הכלכלה מחדש. המשותף לראיית העולם הכלכלית של שני הפרופ’ המכובדים היא , שהאדם הוא אוביקט שמטרתו לעבוד כדי לקיים צמיחה (שכלל לא משרתת אותו).  אף אחד מהם לא רואה באוביקט הזה גוף חי ונושם שרוצה גם קצת זמן פנאי בשבילו ובשביל משפחתו ,במקום להיות עבד של עבודה שהוא לא אוהב והיא לא תורמת לו בכלום. מדובר באותה בעיה מערכתית שקיימת כבר עשרות שנים ותוארה היטב אפילו בסדרה “קרובים קרובים” <לצפייה ישירה לחצו כאן>
לשני הכלכלנים יש רצון טוב אבל כנראה שאין להם  את הידע או שיותר סביר אין להם את היושרה המקצועית והאומץ להודות בבסיס הבעיה. כמו הרוב המוחלט של הכלכלנים היום,הם מנסים לעצור מכונית בלי ברקסים בעזרת ציבור שמשליכים להירמס מתחת לגלגלי המכונית פעם אחר פעם, ובכל פעם מחליפים את הקורבן. החלפת המכונית למכונית עם ברקסים היא כלל לא חלק מסט הפתרונות שלהם.אבל אני אופטימי.
אני אופטימי כי בהרצאות שאני עורך ברחבי הארץ אני פוגש אנשים מגילאי תיכון עד ותיקים בקיבוץ שהבינו שהפתרון לא יגיע מאותם כלכלנים ,שעובדים לפי אותם הכללים שהובילו לאותן הבעיות שלנו היום.אני אופטימי כשאני קורא שקם דור חדש (לאו דווקא בגיל אלא בגישה) של כלכלנים בכירים בעולם שלא חוששים כבר לצאת נגד השיטה. אותה שיטה שנלמדת כמו דת וששוטפת את מוחינו בצורך לצרוך דברים שאנחנו לא צריכים ולהכנס לחובות שלעולם לא נוכל להחזיר. הם גם לא נרתעים מלשלם מחיר אישי של נידוי מהאליטה הכלכלית שהיו עד לא מזמן חלק בילתי נפרד ממנה,כפי שהעיד למשל ברנארד ליטאר, מיסד מטבע היורו. בנוסף לליטאר ניתן למצא גם את אדאיר טרנר,שהיה מועמד בכיר לנגידות הבנק המרכזי באנגליה ויו”ר רשות לניירות ערך הבריטית. מייקל קומהוף,סגן מנהל חטיבה במחלקת המחקר של קרן המטבע הבינלאומית . פרופ’ ג’פרי זקס מאוניברסיטת קולרדו ועוד…
כנס  של מיטב הכלכלנים בעולם בנושא זה צפוי להתרחש בספטמבר בארה”ב. די אם תכנסו לקישור כאן כדי לראות את מספר הפרופ’ והכלכלנים מכל העולם המשתתפים בו כדי לחוש את השינוי.

אני אופטימי  גם כי יצא לי לפגוש  בארץ כלכלנים בכירים מהאקדמיה שכבר לא חוששים לדבר בתקשורת על הנושא. בינהם פרופ’ יהודה כהנא ,מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, מבכירי הכלכלנים בארץ וזוכה הפרס היוקרתי בעולם בתחום הביטוח. בניגוד לשני הפרופסורים המתכתשים בינהם על הסוג של המשכך כאבים שצריך לתת לכלכלה, הוא לא מהסס לדבר על הבעיה היסודית בכל פורום אפשרי ועל הצורך בשינוי בסיסי. אבל הוא לא רק מדבר ,במשך שבועות למשל הוא שקד על תוכנית מאחורי הקלעים ללא כותרות ביחד עם עוד אנשים טובים כמו יואב להמן ואריה בן דוד, לניצול השיטה כדי לצאת נגדה. התוכנית היא דחיקת המוסדיים והטיקונים שלא בדיוק מייצגים אותנו והשתלטות של משקיעים פרטיים מהציבור הרחב על אי.די.בי -סמל קשרי ההון שלטון עד היום. מדובר יהיה ברעידת אדמה של ממש בתחום הפיננסי אם התוכנית תצלח.  אתמול הנושא גם פרץ לעתונות כדרמה גדולה וודאי נשמע על כך עוד הרבה בעתיד הקרוב מאד .

אני אופטימי גם כשאני פותח רדיו ושומע ד”ר לכלכלה  נוסף מאוניברסיטת תל אביב שעולה לשידור אצל קרן נויבך ולא חושש לדבר על הבעיה האמיתית. הוא לא מדבר על גרפים אלא על בני אדם ויותר מכך לא חושש להעלות את הפתרונות האמיתיים. <לצפייה ישירה לחצו כאן>

אני אופטימי כי חלק מהציבור הבין שאם הוא יחכה לאותם פרופסורים ופוליטיקאים,  הוא יהיה הבא שיזרק מתחת לגלגלי המכונית. ביום חמישי נכחתי בהשקת מערכת מוניטרית עצמאית של מערכת מטבע אלטרנטיבי מתוחכמת בשם  O-share. מי שעומד מאחורי היוזמה הם אזרחים שאיכפת להם. משפטנים שזו שאיפתם וקבוצה שעוזרת מחו”ל. מדובר במערכת שהכסף בה מיצג עבודה, יזמות ועזרה לקהילה ולא חוב נושא ריבית לבנקים. הדרך להצלחתה עוד ארוכה אבל בחו”ל היא הצלחה אדירה ובקרוב גם ארחיב עליה במאמר נפרד ,אבל אין ספק שזו התחלה מעודדת. זה אגב גם לא המיזם היחידי בעניין בארץ.

 

אני לא משלה את עצמי, המאבק יהיה עוד ארוך ומתיש וצפויים לנו עוד זמנים קשים מאד אבל השינויים כבר מתרחשים. מהפיכה לא מתרחשת מהיום למחר אבל יריית הפתיחה בהחלט נורתה, ולא בדרישה לפוליטיקאים למעלה אלא במעשים מלמטה. מהפכה של ידע ומהפכה של שינוי השיטה של תוך ניצול נקודות החולשה שלה. ואתם יש לכם חלק חשוב בדרך הארוכה הזו בתור השגרירים להפצת הידע. אם אתם לא תעשו את זה לא יהיה מישהו אחר שיעשה זאת במקומכם.
.
.
נכתב ע”י: ערן הילדסהיים
——————————————————————————————————————————————————————–

תגובתו של פרופ’ עומר מואב כפי שהופיעה בבלוג – הכלכלה האמיתית :

בעקבות המאמר שפורסם הבוקר יש פרופסורים שיוצרים עניין ויש שיוצרים שינוי ביקש פרופ’ עומר מואב להגיב על הנאמר בה והנה היא כלשונה:

אפשר ורצוי להתווכח על גישות שונות בכלכלה, אבל הגישה של הטור של ערן הילדסהיים עוסקת בביקורת אד הומינום חסרת בסיס שגובלת בהוצאת דיבה, וכוללת מגוון רחב של טענות חסרות כל שחר:

1. בביקורתי את טענותיו של זליכה לא היה ויכוח בין גישות כלכליות שונות. נתונים הם נתונים ולמיטב הבנתי אין גישה כלכלית שדוגלת בהמצאתם. ולגבי הטענות הכלכליות של זליכה, לא מדובר בויכוח בין גישה קפיטליסטית לבין גישה סוציאליסטית. מדובר על הבדל שנובע מהבנת התיאוריה המקובלת לבין אי הבנתה (ללא קשר לרלוונטיות של התיאוריה למציאות).
2. בשום מקום לא כתבתי שמחירי הדיור הכרחיים למניעת משבר. מדוע סתם להכפיש? טענתי שאת הפתרון לבעיה יש לחפש בצד ההיצע ועל הממשלה לפעול בכיוון זה.
3. מניין ההשמצה הגסה שעבוריהאדם הוא אוביקט שמטרתו לעבוד כדי לקיים צמיחה(שכלל לא משרתת אותו)? הנה תזכורת למה שכתבתי בסיום הביקורת על זליכה: כתוצאה, כך להערכתי, הוא מזיק לדיון הציבורי,ומקשה על יצירת חזית שתלחץ על הממשלה להפעיל מדיניות כלכלית נבונה, למען רווחת הציבור הרחב בישראל. בנושא יוקר הדיור הוא מכוון את חצי הביקורת לבנק ישראל במקום לממשלת ישראל, שתפקידה לטפל בהגדלת היצע הדיור, ובנושא הצמיחה הכלכלית הוא מציע מדיניות לעידוד הצריכה הפרטית – אף שזו דווקא פוגעת בצמיחה בטווח הארוך וכמובן בחיסכון האישי.
4. ועוד הכפשה גסה וחסרת כל בסיס : (ואני לא מתכוון לטענה של הרצון הטוב) ” לשני הכלכלנים יש רצון טוב אבל כנראה שאין להם את הידע או שיותר סביר אין להם את היושרה המקצועית והאומץ להודות בבסיס הבעיה. ” מה זה צריך להביע?
5. וסתם עוד אי דיוק באווירת הנייר סובל הכל: ד”ר שחר דולב אינו כלכלן. התיאוריה שהוא מציג מוכיחה שהוא גם ממש לא מבין כלכלה. הסיפור הזה שהבעיה (או בעיה מרכזית) בכלכלה הוא החוב שמיוצר על ידי הבנקים המסחריים, תיאוריה שגם חביבה על כותב הטור – הילדסהיים –אינה אלא הבל. אולי אכתוב על זה פעם, אבל זה לא המקום. אני מבין את ההתלהבות מהתיאוריה המוזרה הזו. הנה אפשר לפתור בעיות בקלות: רק צריך לדרוש 100% רזרבה מהבנקים, או להלאים אותם ובה גואל לציון: אנשים יוכלו לרכוש לעצמם דירה ללא חוב. יוצא מן הכלל.