עוד דעה על סאגת מינוי נגיד לבנק המרכזי בישראל

אחי העבדים, תסתמו את הפה באמא שלכם

החונטה מודאגת. מסתבר שלמנות נגיד זה עסק קצת פחות פשוט מכפי שהיה בעבר, עכשיו שהציבור פיתח מעט חוש ריח.

אז מה עושה החונטה? היא שולחת את שומרי הסף שלה. את מחנכי הציבור. את השטרסלרים והשטרסנובים, שמסבירים לנו שהבעיה היא לא בפרנקל או בליידרמן, בביבי או בלפיד. האנשים החכמים שמקבלים משכורת מקברניטי ערוץ 2 וידיעות אחרונות מפחידים, מאיימים ומבהירים: אם תמשיכו להתנהג ככה לא יהיה לכם נגיד! (גם לא תקבלו קינוח.)

סטרשנוב, שמפרש את המציאות אליבא דנוני מוזס, אומר שאנחנו “מחפשים”, ומכנה את האנשים שמגנים עליכם “עיתונאים חטטנים ורודפי סקופים.” נעים לדעת שככה שופט בישראל רואה את העיתונות. אני מניח שהחשיפות על פשעי אולמרט ומעללי ביבי וזוגתו בשנים האחרונות גם הם כולם תוצרים של “חטטנים ורודפי סקופים” במילון של סטרשנוב.

ונחמיה שטרסלר, שליח ברוני ערוץ 2, ואדם שבאופן כללי אתם באמת לא רוצים להיות בסביבתו (ואני מדבר מניסיון), מתעכב ואומר שהמינוי מעלה שאלות קשות לגבי הציבור. ביטוי כל כך נפלא, שעולה התהייה האם שטרסלר השתמש בלפידומטר כדי לכתוב אותו.

האמת היא שהציבור בסדר גמור. הציבור אכן רגיש מאוד לגבי מינויים חדשים, אבל הוא מתנהג ככה רק כי המינויים הקודמים הוכיחו את הצורך בזהירות. מנכ”ל משרד רווחה שמדבר על הבטן הנפוחה שאין לילדינו, עורכי דין וחברי כוורת של ראש הממשלה שהקוד המוסרי שלהם גמיש אפילו יותר מכל מה שהיכרנו בכנסת, בממשלה ובבית הנשיא עד היום ועוד ועוד. רשימת המינויים בסביבת הלפידיהו דורשת ויתור על לא מעט ערכים, ואם אתה לא תתרן – באמת לא תוכל להישאר בסביבתם לאורך זמן.

אסור לנו להקשיב לשטרסנוסלר. צמד מלביני העוולות הוותיקים האלה הוא בסך הכל שומרי הסף של האופורטוניסטים שמושכים בחוטים וממקסמים רווח על גב הציבור. ההתנהלות של נתניהו ולפיד שבה ומוכיחה את זה. השרוצר חושב שכלכלנים הם אנשים צבעוניים, בעוד הפגנה מאלפת של זלזול וניתוק, והביביהו הלך אצל היוג’ין קנדל ומנסה לשכנע אותו להתפקד לתפקיד הנגיד. אותו קנדל שסבור שזכות הציבור לומר את דברו היא בסך הכל מטרד בדרך לנהל את המדינה ולחלק את נכסי הציבור למקורבים.

כבר כתבתי כאן שמוטב ששני הזחוחים ימשיכו לנסות למנות נגיד במקום לנהל את המדינה. הרי הניסיונות הכושלים שלהם לנהל איש ציבור אחד חוסכים מאיתנו את ידם במקומות אחרים. והרי אתם יודעים שכשלפידיהו מושיטים יד, היא בדרך כלל חוזרת עם הארנק שלכם.

ואולי, לכו תדעו, אחרי שייכשלו במינוי עוד נגיד אחד או שלושה, אולי גם הם יבינו שזה לא בשבילם, כל העניין הזה של עמידה בראש מערכות גדולות. במקום שבו עומד ציבור שלם, אולי יבואו יום אחד גם צמד הפרזיטים.

אופטימי מדי, אני יודע, אבל כבר תנו חכמים: התקווה מתה אחרונה. ובלעדיה, באמת לא נשאר לנו הרבה.

.

.

.

נכתב ע”י: צפריר בשן

מתוך הבלוג: http://tsoof.wordpress.com