יועץ השקעות פרטי – אובייקטיבי ובלתי תלוי

טלפנו: 077-2042600 נייד: 050-8372505

פערי חינוך, השכלה ועושר

פערי חינוך, השכלה ועושר

10 נוב , 2013

לראשונה אני מעלה כאן מאמר שכתב אורי כץ שאינו מדבר על השקעות בניירות ערך או השקעות בבורסה או בנדל"ן אלא מאמר העוסק בדרך של ילדינו אל האושר – הדרך לחינוך והשכלה והקשר, אם קיים כזה, בין עושר לשוויון הזדמנויות ובמי תלויה הזכות לקבל חינוך ראוי.

פאבל, אחד מעמיתי לדוקטורט, עלה לארץ מרוסיה עם משפחתו בשנת 1993, כשהיה בן 10. מצבה הכלכלי של משפחתו בתחילת הדרך לא הפריע לו ולאחיו להצטיין בלימודים ולהתקבל לאוניברסיטאות הטובות בארץ (אחיו של פאבל כבר סיים דוקטורט), ועל כן הוא הופתע מהכתבות שפורסמו לאחרונה אודות הפערים בציונים בין ילדי עשירים ועניים והמחסור לכאורה בשוויון הזדמנויות במדינת ישראל.

קיימת סתירה בין ההרגשה האישית שלו – שקיים שוויון הזדמנויות בישראל – לבין טענות ה"מומחים" בעיתונים, שמסיקים מהפערים בציונים בין העשירים לעניים שלא קיים שוויון הזדמנויות. כפי שמתארת בכתבה שבקישור הקודם חנה דורסמן, מנכ"לית עמותת "חינוך לפסגות": "הנתונים שמים לנו כמראה שאלה ערכית וקיומית – האם המקום שבו נולד אדם הוא זה שקובע את מקומו בחיים ובחברה? תשובה חיובית לשאלה זו שומטת את הקרקע המוסרית מתחת לרגלינו".

רשומה זו נועדה להבהיר את הסתירה הזו – להסביר כיצד שוויון הזדמנויות יכול להתקיים בו זמנית עם פערים בציונים בין עשירים לעניים, ואפילו לגרום לפערים הללו לגדול. בסופה אני מקווה שאצליח לשכנע אתכם כי פערי הציונים בין עשירים לעניים הם מדד חסר ערך לחלוטין. חשוב להדגיש כאן, לאור התגובות שקיבלתי ב"הארץ", שהמטרות שלי הן צנועות: אני לא טוען ברשומה הזו שיש או שאין שוויון הזדמנויות בישראל, שצריך או לא צריך להיות שוויון הזדמנויות, וגם לא שמיותר להשקיע בילדים עניים. אני רק טוען שהפער בין הציונים איננו אינפורמטיבי.

נתחיל עם שתי טענות.

 

1. כישורים המאפשרים השגת ציונים גבוהים הם דומים לכישורים המאפשרים השגת משכורת גבוהה.

אנחנו חיים בעולם שבו הדרך למשכורות הגבוהות עוברת, בגדול, בפקולטה להנדסה של הטכניון. ילדים וילדות שיש להם את היכולת להשיג את הציונים הגבוהים כבר בגילאים מוקדמים, הם לרוב אותם הילדים שמשיגים את הבגרויות הגבוהות ביותר, את הפסיכומטרי הגבוה, מתקבלים לפקולטות היוקרתיות, ומקבלים שכר גבוה בעבודתם הראשונה. אחד הכישורים החשובים ביותר בעניין זה הוא היכולת לדחות סיפוקים מידיים, והוא משפיע גם על היכולת להתכונן למבחן בגיל 12, וגם על היכולת להתמיד בעבודה בגיל 30.

כן, אני יודע, יש יוצאי דופן. יש אנשים שיש להם בעיות קשב. יש כאלו שנכשלו בתיכון והצליחו באוניברסיטה, ואחרים לא היו מסוגלים ללמוד כלום, פתחו עסק פרטי והיום הם מיליארדרים. ויש גם את אלו שפשוט נולדו להורים הנכונים. אבל אלו יוצאי דופן, הם לא הרוב. מרבית האנשים המוצלחים היו מוצלחים לכל אורך הדרך, ועד כמה שעצוב לומר זאת, מרבית האנשים הלא-מוצלחים היו ויישארו לא-מוצלחים לכל אורך הדרך. אין קורלציה מושלמת בין כישורים למשכורת, ובהחלט ייתכן שקיימת אפליה גזעית בשוק העבודה, אבל זה לא סותר את הנקודה שנראה בהמשך.

 

2. הורים מורישים כישורים כאלו לילדיהם, לפחות במידה חלקית.

הורים מוכשרים נותנים דוגמה אישית לילדיהם. הם מעודדים אותם לקרוא ספרים. הם מכריחים אותם לעשות שיעורי בית. הם שולחים אותם לחוגים. התכונה של דחיית סיפוקים מיידים מופעלת גם על יחסם לחינוך הורי: הם מסוגלים בקלות יחסית לוותר על מוצרי מותרות על מנת להשקיע יותר בחינוך של ילדיהם. וכן, אני יודע שלא מעט אנשים מכחישים זאת, אבל הורים מוכשרים גם מעבירים גנים מוצלחים במיוחד לילדיהם – שוב, לפחות במידה חלקית, בהסתברות מסוימת.

הורים פחות מוכשרים לא טורחים להשקיע יותר מדי בילדיהם, מאותה סיבה שבגללה הם לא השקיעו בלימודים כשהיו ילדים בעצמם – חוסר יכולת לדחות סיפוקים. הם ישקיעו את כספם במוצרי מותרות וראווה, ולא במורים פרטיים. הם יארגנו בת-מצווש יוקרתית לבת שלהם, אבל לא יטרחו להכריח אותה להכין את שיעורי הבית בזמן. על ידי חינוך הורי, דוגמה אישית ותורשה גנטית, נוצר דמיון בין רמת הכישורים של ההורים לזו של ילדיהם – עוד לפני שדיברנו בכלל על מורים פרטיים ועל רמת העושר של ההורים.

נכון, זה לא דמיון מושלם. לפעמים נולדים ילדים נורא מוכשרים להורים נורא לא מוכשרים, ולפעמים ההפך. אבל אלו הם יוצאי דופן, הם לא הרוב. אין לנו צורך כאן להניח שהתורשה היא מושלמת.

 

המסקנה משילוב שתי הטענות הנ"ל פשוטה: אם ישנה לפחות קורלציה חלקית בין כישורים לבין שכר, וישנה לפחות קורלציה חלקית בין כישורי ההורים לכישורי הילדים, אז בממוצע הורים עשירים מורישים לילדיהם כישורים התורמים להצלחה בלימודים. לאור המסקנה הזו, היה זה מפתיע מאוד לו ילדי העשירים היו מצליחים פחות מילדי העניים במבחנים כלל-ארציים.

 

מתי המסקנה הזו איננה נכונה?

המסקנה לא נכונה אם הטענות לא נכונות.

הטענה הראשונה, למשל, מן הסתם לא הייתה נכונה אי שם בימי הביניים. בתקופות עתיקות הכישורים הדרושים להצלחה במבחנים לא היו דומים לכישורים הדרושים להשגת עושר – ילודה למשפחת אצולה, או לחילופין יכולת גבוהה בסיף. ארגוני עובדים בסגנון של נמל אשדוד, היכן שרק ילדיהם של העובדים הוותיקים והמקושרים יכולים לקבל משרות חדשות, פוגעים גם הם בטענה הזו. למעשה, מה שאנחנו צריכים על מנת שהטענה הראשונה תהיה נכונה זה שוויון הזדמנויות.

עכשיו, זה הרגע שבו חנה דורסמן ודומים לה אמורים לקפוץ, מכיוון שמה שאמרתי כאן זה את הדבר הבא: שוויון הזדמנויות יוצר את הפער בציונים בין ילדי עשירים וילדי עניים. הסיבתיות הפוכה לחלוטין מהאופן שבו דורסמן וחבריה מבינים אותה – הם טוענים שהפער מעיד על אי קיומו של שוויון הזדמנויות. אבל למעשה, ללא שוויון הזדמנויות היו יותר מוכשרים למטה, בקרב העניים, וציוני העשירים והעניים היו דומים יותר.

ומה יקרה אם נגדיל את שוויון ההזדמנויות? מה יקרה אם נפתח את המשרות בנמל אשדוד לציבור כולו, כך שהמוכשרים ביותר יוכלו לקבל את המשרות הרווחיות ביותר? מה יקרה אם נסגור את שלל השחיתויות והקומבינות המאפשרות עדיין לאנשים עשירים להציב את ילדיהם בעמדה עם שכר גבוה, בלי קשר לכישורים של אותם הילדים? אם נוריד את שכר הלימוד באוניברסיטאות לאפס, וניתן לכל מי שרוצה מעונות בחינם?

הפער בציונים בין עשירים ועניים יגדל. יותר עניים מוכשרים יוכלו להפוך לעשירים, שיעור המוכשרים בקרב העניים ירד, שיעור הלא-מוכשרים בקרב העשירים ירד, ציוני העניים ירדו, ציוני העשירים יעלו. פשוט מאוד.

 

נעבור לטענה השנייה. הטענה השנייה לא תהיה נכונה רק אם נניח שאין שום תורשה גנטית של תכונות חשיבה (כלומר, האבולוציה נעצרת באזור הצוואר), וגם במקביל לכך ניקח את כל הילדים מהוריהם כפי שעשו בקיבוץ ולא נרשה לחינוך הורי להשפיע עליהם בשום דרך. אני לא חושב שאי פעם הייתה קיימת חברה אנושית שבה הטענה השנייה לא הייתה נכונה בכלל.

אנחנו לא יודעים את מידת התורשתיות של התכונות המאפשרות השגת הכנסות גבוהות. זה ברור שהן לא תורשתיות במאה אחוזים, גם התורשה הגנטית עובדת על הסתברויות והיא רחוקה מלהיות מושלמת. יכול להיות שהתכונות האלו מורשות כמעט באופן מלא, ויכול להיות שרק קצת. בכל אופן, על מנת שהמסקנה תהיה נכונה, כל מה שנדרש זה קצת תורשה – לא חייבים ללכת לדרטמיניזם גנטי. גם אם נניח שרק 10% מהילדים הם זהים להוריהם מבחינת הכישרון והאחרים סתם מגרילים כישרון מההתפלגות הכללית של האוכלוסייה, עדיין נקבל פערי ציונים בין עשירים לעניים בעולם שבו יש שוויון הזדמנויות.

 

אז בעצם… מה קובע את הפער בציונים?

הרבה דברים. מידת שוויון ההזדמנויות, מידת התורשתיות של התכונות הרלוונטיות, מידת ההומוגניות של האוכלוסייה, רמת המבחנים, רמת המורים, מידת ההשקעה בילדים חלשים או חזקים. אבל זה לא חשוב. מה שחשוב זה שהפער כשלעצמו לא מסמל דבר, הוא לא מתריע על בעיה כלשהי בשוויון ההזדמנויות או בכל פרמטר אחר. מה שבאמת חשוב לנו מבחינה מוסרית הוא שוויון ההזדמנויות האמיתי, ולא איזה שהוא מספר שאינו מייצג דבר.

 

ומה קורה בפינלנד?

זה השלב שבו אנשים נזכרים שבמדינות הנורדיות ישנם פערים נמוכים בציונים בין ילדי עשירים לילדי עניים. יש כאלו הטוענים משום מה שיש קשר בין התופעה הזו לבין היותן של המדינות הנורדיות שוויוניות, עשירות ומוצלחות באופן כללי – אבל אין שום סיבה להאמין שקיים קשר כזה.

הכנסות הפרטים במדינות הנורדיות הן אכן שוויוניות באופן יחסי, אחרי שמתחשבים במיסים ובתשלומי העברה. לרוב מודדים זאת על ידי מדד הנקרא "מדד ג'יני" – ככל שהוא נמוך, כך המדינה שוויונית יותר. אבל לפי אותו קשר שהזכרתי, מערכת החינוך השוויונית משפיעה גם היא על רמת השוויון במדינה, בנוסף להשפעתם של המיסים. על מנת לדעת עד כמה מערכת החינוך משפיעה על השוויוניות, אנחנו צריכים לנטרל את החלק של המיסים ושל תשלומי ההעברה – לבדוק את מדד ג'יני על הכנסות ברוטו, לפני שהממשלה נכנסת לתמונה ומעבירה כסף מהעשירים לעניים. בדיקה כזו של מדד ג'יני תהיה למעשה בדיקה ישירה של שוק העבודה – עד כמה משכורות האזרחים דומות אחת לשנייה בברוטו, בלי שום קשר לשיעור המס.

 

מקור לנתונים – כאן

העמודות הכחולות הן המדד לפני מיסים ותשלומי העברה, והעמודות הכתומות הן המדד אחרי מיסים ותשלומי העברה. כפי שניתן לראות, מבחינת הכנסות ברוטו ישראל וארה"ב שוויוניות יותר מצרפת ובריטניה. פינלנד עם מערכת החינוך המהוללת שלה רחוקה מלהיות שוויונית, ובאופן כללי ההפרשים בין המדינות קטנים למדי – הרבה יותר קטנים מההפרשים במדד ג'יני לפי הנטו. המסקנה הנובעת מכך היא כי רמת השוויון הגבוה במדינות הנורדיות נובעת בעיקר מהמיסים ומתשלומי ההעברה, ולא ממערכת חינוך שוויונית יותר מזו שקיימת במדינות אחרות או מכל פרמטר אחר של שוק העבודה ומערכת ההשכלה. אולי רצוי להזכיר כאן באותה הנשימה שבישראל מדד הג'יני על פי הכנסות ברוטו נמצא בירידה עקבית החל משנת 2002, למרות כל הטיעונים על הפגיעה בעבודה המאורגנת והרפורמות הקפיטליסטיות של בנימין נתניהו. נראה כי הרפורמות הללו הפכו את שוק העבודה הישראלי לשוויוני יותר.

אז מדוע פערי הציונים בפינלנד קטנים יותר? לא יודע. אולי האוכלוסייה יותר הומוגנית, אולי המורים עוזרים יותר לחלשים. אבל זה לא עוזר לאותם החלשים להשיג לאחר מכן משרות עם שכר גבוה יותר, הם עדיין מפגרים אחרי החזקים, כפי שאנחנו רואים לפי רמת אי-השוויון הגבוהה בברוטו. למעשה, זה לא חשוב בכלל. לאור מדדי הג'יני עבור הכנסות ברוטו והטיעונים שהצגתי לפני כן, לא ניתן לטעון ברצינות שבפינלנד יש יותר שוויון הזדמנויות מאשר בישראל או בארצות הברית. לא ניתן לטעון כלום. אולי הגיע הזמן פשוט להתעלם מהמספר הזה.

 

אז מדוע לא מתעלמים?

ארגונים רבים מדי בישראל חבים את קיומם לאותם "פערים" שכביכול קיימים. בהתאם לאמרה המפורסמת, הם מתקשים להבין את הטיעון שהצגתי כאן מכיוון שהמשכורות שלהם תלויות בכך שלא יבינו אותו. למעשה, בעבר אותם הארגונים לא היו מטפלים ב"פערים" אלא בעניים של ממש, אך לצערם הרב הקפיטליזם והגלובליזציה חיסלו את העוני האבסולוטי במדינות המערב, אז הם עברו בשקט לדבר על פערים ועל עוני יחסי במקום זאת, ושמחו מאוד כשאף אחד לא שם לב להבדל (בין השאר בגלל שעיתונים השתמשו באותה המילה, "עוני", על מנת לתאר גם עוני יחסי וגם עוני אבסולוטי, וכך רבים חושבים בטעות שבישראל יש שיעורי עוני גבוהים יותר מאשר במקסיקו).

חשוב להדגיש: אני לא אומר שלא ראוי להשקיע בפריפרייה או בחינוך לעניים, אני רק אומר שזה מטופש למדוד את תוצאות ההשקעה או את שוויון ההזדמנויות בארץ לפי פערי הציונים בין עניים לעשירים. המדידה הנכונה תהיה בחינה פרטנית של המכשולים העומדים בפני ילד עני ומוכשר בדרכו לפקולטה להנדסה שבטכניון.

אז גם בשנה הבאה מתישהו יתפרסמו נתונים על הבדלים בין עניים לבין עשירים – אם לא במיצ"ב (שבוטל) אז באחוזי הזכאות לבגרות, באחוזי בוגרי קורסי טיס, באחוזי בוגרי תארים מתקדמים ברפואה וכו'. וגם בשנה הבאה, כמו בשנים קודמות, המומחים והעיתונאים יספרו לכם שמדובר בבעיה בשוויון ההזדמנויות, שלעניים במדינת ישראל פשוט אין סיכוי לשפר את מצבם, שיש כאן "מלכודות עוני". ומי יודע, אולי גם בשנה הבאה אני אכתוב שוב פעם את הטקסט הזה, רק במילים אחרות, כפי שעשיתי בעבר. נקווה שיום אחד מספיק אנשים יפנימו את הפואנטה ויעברו להתעסק בדברים חשובים יותר.

 

[1] הנתונים והרעיון כאן אינם שלי, מגיע עבורם קרדיט לשני חברים – פרד וצביקה

.

.

המאמר נכתב ע"י: אורי כץ

מתוך הבלוג: http://orikatz.wordpress.com

 

להשאיר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרשמו לעידכונים

הרשמה
לעידכונים