מדדי סיכון נכבדים-מספרים משעממים

אני שם לב שלא פעם אחת ישנם משקיעים, או אולי יותר נכון לקרוא להם “משקיעים לא מקצועיים”, שקונים מניות מסיבות שאינן סיבות.

סיבות שאינן סיבות הן משאת הנפש לקראת קניית נייר ערך. בדרך כלל משאת הנפש היא אחת – קנינו נייר ערך והלוואי שיעלה.

כשקונים נייר ערך – נקרא לו מניה לשם הדיון – יש פרמטרים לרוב שעלינו לבדוק. פרמטרים מדידים ומחושבים שנכונים לכל השקעה ולכל מניה. כמובן שבהתאם לסוג החברה שאת מניותיה נקנה. לא נכון יהיה לנתח האם כדאי לקנות מניות של שטראוס עלית או של ישראמקו. חברות שונות, עם עיסוקים שונים, בשווי שונה ובכללי ניתוח פיננסי שונים וכמובן שברמת סיכון השקעה שונים ביותר. 

עם זאת הבסיס לניתוח הפיננסי יתכן ויהיה זהה.

בדיוק אותו הדבר כאשר אנו באים לנתח את תיק ההשקעות שלנו ואת אלוקציית ההשקעות. לא נעשה השוואה בין ק”ג עגבניות לבין אייפון דור 4.

ישנם 2 פרמטרים שאני קורא להם “נזילים”. הראשון, אופי הסיכון שלכם. אוהבי סיכון ישקיעו במניות מסויימות ומשקיעים סולידיים יותר ישקיעו במניות אחרות. משקיעים סולידיים יחזיקו, אולי, כמות קטנה של מניות בסיכון ואילו משקיעים אחרים לא יחזיקו בכלל ניירות סולידיים אחרים. השני, אינטואיציה. לפעמים האינטואיציה גוברת על כל מדד סיכון ועל כל הערכה מקצועית אחרת. אני לא הייתי ממליץ עליה ככלי יחיד אך כן הייתי אומר לשלב אותה בזהירות לקראת החלטה.

אז אתן כמה דוגמאות למדדי סיכון ומדדי השקעה:

  • מכפיל רווח – מכפיל הרווח הוא סה”כ מספר. מספר שמספר לנו בלשון פשוטה – תוך כמה זמן נחזיר את ההשקעה שלנו.
  • מכפיל הון – גם מכפיל ההון הוא מספר. מספר שנבחן סביב 1 – קטן או גדול מ – 1. ובמילים פשוטות: האם החברה נסחרת מעל או מתחת להון שלה. 1 זה ההון.
  • סטיית תקן – סטיית תקן גבוהה תאפיין נכסים ששעריהם משתנים בצורה חדה באופן יחסי ותעיד על כך שהסיכון הכרוך בהשקעה בהם גדול יותר ולכן נצפה לתשואה גבוהה יותר על מנת “לפצות” על סטיית התקן הגבוהה.
  • מדד שארפ – מדד שארפ הוא אחד המדדים הנפוצים כיום למדידת ניהול סיכונים של קרנות נאמנות ותיקי השקעות. המדד בוחן את רמת הסיכון של הנכס הנבחן. כמובן שנרצה מדד שארפ גבוה שיעניק לנו תשואה גבוה יותר תחת אותה רמת סיכון.

בנוסף, את המשקיעים יכול לעניין גם

  • בטא – המיתאם של השקעה בודדת עם השוק כולו.
  • אלפא – התשואה העודפת שניתן לייצר. או במילים פשוטות יותר: אלפא מודדת את יכולתו המקצועית של מנהל ההשקעות לייצר למשקיעים תשואה עודפת ללא תלות ברמת הסיכון של הקרן.

בעלי מקצוע בתחום ההשקעות בוחנים את כל המספרים, מערבבים אותם בקערה אחת גדולה ומוציאים תוצאה שעוזרת להם לקבל החלטת השקעה. אלה הם האנליסטים.

האנליסטים המכובדים “ישחררו” את עבודתם המושכלת עם שורה תחתונה – האם כדאי לקנות להחזיק או למכור (אם מדובר בדירוג חוב – הניתוח ילווה באותיות שונות).

למשל: קניה חזקה, קניה, מכירה, תשואת יתר, תשואת שוק וכו’ וכו’. 

אני אוסיף משהו קטן.. כל המספרים וכל האירועים וכל מדדי הסיכון נגישים לכלל הציבור. ההבדל בין בעל מקצוע לציבור הרחב הוא אחד: לבעל מקצוע יכולת לנתח את המידע מהר יותר.