סיפור הרווחים הכלואים

לאחרונה דובר רבות על נושא הרווחים הכלואים והמספר מדבר על כ – 120 מיליארד שקלים (120,000,000,000 ש”ח).

המדובר על רווחים שעל פי חוק פטורים ממס בהתאם לחוק עידוד השקעות הון. חברות הענק שהגיעו לישראל קיבלו התחייבות חוקית מראש לפטור והטבות מס וזאת בתמורה להשקעות מקומיות, פיתוח עסקי וגיוס כוח אדם רב.

במידה והחברות יחליטו למשוך את הרווחים הללו או לחלופין לחלק את הרווח הכלוא כדיבידנד, תשלום המס החוקי יהיה דומה למה שמשלמת כל חברה אחרת. כמובן שהחברות אינן מעוניינות לשלם את מלוא המס על הרווח ולכן מעדיפות, ובצדק לפעמים, להותיר את המזומן הרב בקופתן, להרוויח מהשקעתו ולהימע מתשלום המס המלא.

מה שמציעה מדינת ישראל היום, כתוצאה מחיפוש אחר מקורות הכנסה מידיים, הוא לאפשר לחברות למשוך את הרווח הכלוא בתמורה לשיעורי מס מופחתים או חד פעמיים.

ראוי לציין כי המשקיעים בשוק ההון לא מעוניינים להשקיע בחברות עתירות מזומן. הרעיון והבסיס ההשקעתי של המשקיעים הוא פשוט – או תקבול דיבידנד או השקעה חוזרת של המזומן בפיתוח העסקים ומכאן להשאת רווח גבוה יותר. קופת מזומנים גדולה אינה אידיאל השקעתי.

נקודה ראויה לציון היא העובדה שפתאום נוצר מצב כלל עולמי בו קופת המדינה ריקה לצד קופות מלאות מזומנים של חברות עסקיות.

המתנגדים לחוק החדש טוענים כי לא יתכן מצב בו יהיו חברות שישלמו את מלוא המס החוקי בעוד יהיו חברות אשר כתוצאה מהעובדה שהיו בידיהם רווחים כלואים, ויש למדינה רצון מיידי בתוספת הכנסה, הן יקבלו הטבות מס בעת “שחרור” הרווח הכלוא – חלוקתו ותשלום מס מופחת בגינו במקום את מלוא המס. ברור לחלוטין שהרווחים הכלואים נשארים כלואים כתוצאה מהרצון של החברות לא לשלם מס מלא – בהתאם לחוק. שינוי החוק, בו ניתן יהיה למסות את הרווחים הכלואים לא יקפח, על פי המתנגדים, אף צד המשלם מס חוקי.