עליהו(ן)ם על שר האוצר יאיר לפיד

הטענות הרבות והקשות נגד משרד האוצר והעומד בראשו,יאיר לפיד, מזכירות לי משפחה ממעמד הביניים (וגם את המשפחות שמתחת למעמד) שלמרות הקשיים הכלכליים, למרות המינוס בבנק, למרות המשכנתא החונקת, למרות ההוצאות מעבר ליכולת – לא יוותרו (חלילה) על קיצוץ בהוצאות.

* “שאני אקצץ באוכל?”

* “שאני אקצץ בבגד מותג לילד שלי?”

* “שאני אוותר על הנופש בחו”ל פעמיים בשנה?”

* “שאני אוותר על סיגריות המרלבורו שלי?”

* “שאני אוותר על המנוי בקאנטרי?”

* “שאני אוותר על החלפת הרכב?”

* “שאני אוותר על מתנה לחתונה של הבן דוד שלי?” * “שאני אוותר…?”

אז יש לי חדשות למתלוננים והמתאוננים…. צריך לוותר. בשביל לסגור חור\בור תקציבי צריך לקצץ בהכל: בחינוך, ברווחה, בבריאות, בביטחון ובכל מקום בו ניתן לקצץ. אין ברירות אחרות.

יותר מכך, מעבר לקיצוצים שפורסמו, כולנו יודעים שיש עוד תחומים רבים בהם עדיין לא נגעו – “פרות קדושות” – נמלי הים, מערכת הביטחון, הסדרי הפנסיה הציבורית, חברת חשמל, מקורות, מערכת החינוך, ועוד מערכות ממשלתיות גדולות ומסואבות.

כשנגמר הכסף צריך לחפש איפה ניתן לקצץ ומכוון שהמתלוננים והמתאוננים לא הלכו להיות נבחרי ציבור ולא נבחרו (כי זה קשה? כי יותר קל להעביר ביקורת מהספה בסלון?) אז הברירה שיש לאזרחים עומדת בעינה – להחליף שלטון בבחירות. מרגע שהתחלף השלטון – צריך לתת לו לעבוד ולקבל החלטות. בעיקר החלטות קשות.