מיתוסים על צמיחה כלכלית
כולם מדברים על צמיחה כלכלית ומתיחסים אליה ביראת קודש.נראה שהיא הפכה לגביע הקדוש של האנושות. צמיחה היא אכן דבר חיובי. אלא שכאשר צמיחה משקפת כלכלה צומחת בעוד האזרח שוקע בה ,פה צריכה להדלק לכולנו הנורה האדומה. משהו לא מסתדר פה. במאמר זה נפריך שמונה מיתוסים שהמדיה והאקדמיה מספרים לנו על צמיחה בדרך להבין מה לא בסדר פה.
נתחיל עם ההגדרה הכי פשטנית וכללית כדי להבין כיצד בכלל נמדדת צמיחה:
צמיחה כלכלית מוגדרת כגידול בתוצר מקומי גולמי (תמ”ג) .תמ”ג במילים פשוטות מציין את הערך הכספי הכולל של כל הסחורות והשירותים המוגמרים המיוצרים בתוך המדינה בשנה. כמובן שהתמ”ג ודרך חישובו קצת יותר מורכבים ,כך שמי שמעוניין יכול ללמוד על כך יותר מחומר רב הנמצא בנושא ברשת.
נעבור למיתוסים:
1. רוב מוחץ של הכלכלנים רואה בצמיחה כמדד לשגשוג הכלכלי של המדינה. חוץ מכלכלן אחד (ואולי עוד כמה בודדים).
יש היום קונצנזוס בין חלק גדול של הכלכלנים שצמיחה ,כפי שהיא נמדדת היום, מעידה על השגשוג הכלכלי של המדינה. כמעט ולא תמצאו היום כלכלן שישלול את הטענה הזו. כנראה שהתלהבותם של הכלכלנים לגבי משמעות הצמיחה היתה מצטננת מעט רק אם היו מעיינים בחוות דעתו של הכלכלן וזוכה פרס הנובל ,סיימון סמית’ קוזנץ, שהמציא את דרך חישוב התמ”ג. קוזנץ צוטט בדוח שהוצג לקונגרס ב1934, כמי שאומר:
“המדידה של ההכנסה הלאומית יכולה בקושי רב לתת רמז לגבי שגשוגה הכלכלי של המדינה” [קישור].
בציטוט אחר מ1962 הוא רומז שמדידת צמיחה כפי שהיא היום שלא מבדילה בין כמות לאיכות, בין עלות מול תועלת ובלי שתצוין מטרתה , עלולה לגרום לנזק בטווח הארוך. נדון בכך בהמשך.
אם למשל תרצו מחר לפתוח בית ספר לכדורגל ,שמבוסס על מאמנים מתנדבים או סתם לגדל ירקות ולחלק את התוצרת לאזרחים מסכנים בחינם- הרי אז לא תרמתם בכלום לצמיחה. אפילו להיפך, במקרה זה פגעתם בה במידה מסוימת, שכן החלפתם פעילות המערבת כספים בפעילות חינמית. זוכרים למשל את נאומו של שר האוצר לפיד שהודיע שהממשלה שמה את האדם העובד במרכז? מדוע הממשלה לא שמה למשל את האדם התורם במרכז או האדם המתנדב או את רווחתו וזמנו הפנוי של האדם במרכז? גם בממשלה יודעים היטב ,שפעילות קהילתית ותרומה לחברה לא יתרמו במאומה לצמיחה.
נתוני הצמיחה הם יחסיים – הם אינם מבטאים את גודל תפוקת המשק, אלא רק את השינוי החל בו. כלומר פעילות המשק צריכה לגדול בכל שנה ביחס לשנה שעברה (או רבעון קודם) כדי שתהיה צמיחה. לפיכך גם צריך שיהיו עוד צרכנים שיצרכו עוד ועוד מוצרים בקצב הולך וגדל כדי לקיים אותה. אלא שבשביל לצרוך יותר צריך לייצר יותר ומכאן שגם לעבוד יותר, ללוות יותר ולראות פחות את המשפחה.
הנה ההסבר למה:
http://www.youtube.com/watch?v=WddCKO3KCyY
5. בניגוד לטענה הרווחת צמיחה לא משקפת את רווחת האזרח.
הצמיחה בסך הכל מודדת פעילות כלכלית כלשהיא. יכול להיות למשל שאת רוב הפעילות הכלכלית ירכזו במדינה מספר טיקונים ואזרחים עשירים ,מה שיותיר חלק גדול בעם עני ומובטל. למרות זאת אם הפעילות שמייצרים הטיקונים תהיה מספיק גדולה ,תאורטית מדינה כזו יכולה להיות מהמובילות בצמיחה העולמית. כך ישראל למשל נחשבת היום למדינה עם שיעורי הצמיחה מהגבוהים בOECD אך מנגד גם אזרחיה נחשביםלעניים ביותר בקרב אותן מדינות .
6. הצמיחה היום היא אינה בת קיימא שכן היא מעודדת את הרס משאבי כדור הארץ.
כל עץ שנכרת משמש את תעשיית הנייר ,הרהיטים והבניה- קרי כל עץ שנכרת מתורגם מאוחר יותר לכסף. פעילות כלכלית שמעורב בה כסף תורמת כאמור לצמיחה. לכן למממשלה ,שחושבת רק לכמה שנים קדימה, יש אינטרס מבחינה כלכלית טהורה שיכרתו כמה שיותר עצים. זה נכון גם לגבי תוצרת של מפעלים מזהמים. זה נכון גם לגבי בניית מבנים וסלילת כבישים על חשבון שטחים פתוחים וכו’. בכלכלה שמקדשת את הצמיחה -משאבי כדור הארץ והזיהום הם שוליים. כלכלה והשפעתה על הסביבה הם אפילו לא חלק מתוכנית הלימודים של סטודנטים לכלכלה במרבית ממוסדות הלימוד. רק לאחרונה בשל נזקים עצומים שנגרמו לסביבה, ההתנגדות והמודעות נגד כלכלה כזו הולכת וצוברת תאוצה בעיקר בקרב פעילי סביבה. משם זה מקרין גם על הממשלה.
כשאדם נפצע או חולה – הטיפול בו בבית חולים יוצר פעילות כלכלית שתורמת לצמיחה. מצב מלחמה מעודד את הצמיחה ,שכן גורם לפעילות כמו יצור נשק או תחזוקת הצבא שמערבת כסף. מכשיר שנהרס או נגנב תורמים לצמיחה ,שכן מאלצים אתכם לקנות חדשים.
לעומת זאת הצמיחה היום גם יכולה לגרום לאדם להיות מאושר במידה שכסף , חובות , עבודה וצריכת מוצרים עושים אותו כזה.8. ולא נשאיר אתכם בלי פתרונות.
.
.
.
.
נכתב ע”י: ערן הילדסהיים
מתוך הבלוג: http://kalkala-amitit.blogspot.co.il
