כמה חובות יש בעולם?

על פי קרן המטבע הבינלאומית, החוב של המגזר הלא-פיננסי בעולם הגיע ל- 152 טריליון דולר, חוב הברוטו הגבוה ביותר שנרשם אי פעם. יחס החוב-תמ”ג גם הוא בשיא של כל הזמנים ועומד על 225%, לעומת 200% לפני 14 שנים [ראו גרף בהמשך].
על פי דו”ח קרן המטבע הבינלאומי, העליה הדרמטית בחובות מקורה בסקטור הפרטי של חברות ומשקי בית ונובעת בעיקרה כתוצאה מהריבית הנמוכה.

את הסתירה והבלבול הקיימים בקרב כלכלנים ביחס לגדילת החובות ניתן למצא בדו”ח עצמו. “העדויות האמפיריות בפרק זה מאשרות את העובדה שמשברים פיננסיים נוטים להיות משויכים עם רמות חוב פרטי מוגזמות בכלכלות שוק מתקדמות ומתפתחות” -נכתב בדו”ח. מנגד קרן המטבע הוא גוף שתומך בהמשך מדיניות הריבית הנמוכה שמעודדת את גדילת החובות מסוג זה. גם בנקים מרכזיים אחרים בעולם, שטענו כי רמות החוב הגדולות הם אלה שהובילו להתמוטטות הגדולה בשנת 2008, ניסו ועדיין מנסים לפתור את אותו משבר חובות על ידי ניסיון להגדיל את החובות עוד יותר. הם אגב בטוחים שזה יצליח להם.

 

סתירה דומה ניתן למצא גם בקרב כלכלני בנק ישראל. הבנק המרכזי שלנו הקצה לאחרונה משאבים על מנת לחנך את הציבור להתנהלות פיננסית אחראית, בזמן שמהצד השני חדוה בר, המפקחת על הבנקים, הודיעה כי היא רואה את הגידול בחובות משקי הבית כתהליך חיובי.

את אחד ההסברים למדיניות הלא עקבית והסותרת הזו של כלכלנים סיפק לורד אדאיר טרנר, מהכלכלנים החשובים בבריטניה ומי שכיהן בעברו כראש הרשות הפיננסית בממלכה.
הכלכלה העולמית היום מבוססת על צמיחה אותה מנסים לשמר קברניטי הכלכלה. טרנר פרסם מסמך המראה קשר ברור בין הצורך בהגדלת האשראי במשק לקיומה של הצמיחה. אם האשראי הבנקאי לא יגדל לא תהיה צמיחה – קובע טרנר בדו”ח שלו.

ההגיון מאחורי מסקנתו של טרנר היא שהכסף שקול לדלק בתעשיה. על מנת שהמשק יוכל להמשיך לצמוח הוא זקוק לכסף חדש בכל שנה. ב100 השנים האחרונות הדרך העיקרית ליצור כסף חדש במשק היא על ידי הגדלת אשראי/הלוואות בנקאיות. כלומר בכל פעם שהבנק נותן הלוואה חדשה הוא מיצר כסף חדש ומזרים “דם חדש” למשק.

טרנר קובע עוד באותו מסמך כי רמות חוב גדולות מידי עלולות להפוך מהר מאד למשבר כלכלי. מהן רמות חוב גדולות מידי? לאף אחד מבין הכלכלנים אין תשובה. קרן המטבע הבינלאומי טוענת בדו”ח שלה כי לא ברור כיצד הר החובות הגדול ישפיע על הכלכלה העולמית, במיוחד מאחר ואין “רמה שנקבעה” שבה חוב הופך לבעיה.

הטענה היחידה שמוכנים לעמוד מאחוריה בקרן היא שעליה ברמות החוב, עלולה להוביל למצב קשה. כך נוצר האבסורד בקרב הכלכלנים בו הם מבינים היטב את פוטנציאל הסכנה בהר החובות. מנגד הם רואים בגידול החובות תנאי הכרחי לקיומה של הצמיחה, בזמן שאין להם באמת מושג באיזו נקודה הגידול “החיובי” הזה הופך להיות נטל ובעיה על הכלכלה. במצב כזה לא פלא שכל משבר תופס אותם תמיד מופתעים.

לאחרונה צצים יותר ויותר כלכלנים בכירים שקוראים תיגר על השיטה המוניטרית הקיימת. המפורסם מבינהם הוא מרטין וולף, בכיר לשעבר בבנק העולמי וכיום הפרשן הכלכלי הבכיר בעולם מטעם הפיינשל טיימס. וולף ואחרים טוענים שיש לנתק את הקשר בין הגדלת כמות הכסף במשק לגידול באשראי הבנקאי. על פי התכנית שתומך בה וולף, בנקים יוכלו להלוות רק כסף קיים שהופקד בכספותיהם או מחשביהם על ידי הלקוחות, בדומה לדרך שבה פועלים היום בתי השקעות. בנקים פרטיים לפיכך לא יוכלו לייצר כסף ולהלוות אותו כפי שהם עושים היום.

על פי אותה תכנית האחראי הבלעדי על יצירת הכסף יהיה הבנק המרכזי שיזרים את רוב הכסף ללא חוב בצורת דיבידנדים חודשיים לאזרחים או דרך מימון תקציב הממשלות.סימולציה שערכו חוקרים בכירים בקרן המטבע ב2012 על תכנית זו, מצאה כי היא תקרב אותנו לעולם אוטופי בו ימחקו רוב החובות בעולם, האינפלציה תתאפס והצמיחה תואץ בצורה דרמטית.

אם זו תכנית כל כך מוצלחת אז נשאלת השאלה מדוע היא לא מיושמת? לדברי וולף הבנקים לא ימהרו לוותר על הזכות שניתנה להם לייצר כסף. הם מפעילים לוביזם מספיק גדול על מנת למנוע הפעלת תכניות מסוג זה. לכן לדבריו רק משבר גדול בעתיד יוכל להכין את הקרקע לקראת שינוי דרמטי שכזה. “אז התכנית הזו תהיה חזק על השולחן” – קובע וולף.

עד אז כנראה נאלץ להמשיך לראות את הר החובות ממשיך לשבור שיאי גובה חדשים בזמן שכלכלנים צופים בו מהצד בחוסר אונים.

.

.

נכתב ע”י ערן הילדסהיים מתוך הבלוג הכלכלה האמיתית