כלכלת החינם

גדלנו שאין כזה דבר חינם. זה תקף גם היום.

אלא שהמחיר היום הוא – איך נאמר – טיפה שונה ממה שהכרנו פעם.

ב – 10-15 השנים האחרונות מתפתחת “כלכלת החינם” שאינה גובה כסף על שירותיה.

מדובר כמובן על חברות דוגמת פייסבוק, לינקיד, טוויטר, יוטיוב, אינסטגרם, וואטסאפ, טיק טוק ועוד ועד למשחקי ילדים כגון מיינקראפט, פורטנייט ועוד. הכל חינם.

החברות ממש שמחות לתת לנו שרות ומוצר ולא לגבות שקל עבור זה. ובלבד… שנתמכר.

ההתמכרות מובילה אותנו לשלם במה שאנחנו לא מחשיבים כתשלום – כל המידע אודותינו.

חברות כלכלת החינם גובות מאיתנו מחיר – כל המידע האישי שלנו וברוב המקרים אנחנו מוסרים מבלי לשים לב המון המון מידע אישי: אמצעי התקשורת, מגדר, גיל, מצב משפחתי, מצב רוח, מקום מגורים, שמות הילדים וגילם, שמות ההורים, האחים והדודים, הסבים והסבתות, מקום עבודה, שכר, מקומות אהובים, מאכלים אהובים, מקומות בהם ביקרנו, מקומות בהם נירצה לבקר, אנשים אהובים, אנשים שנואים, העדפות מיניות, העדפות פוליטיות, מידע על בן או בת הזוג, מידע על מערכת החינוך של הילדים, מידע על הבנק שלנו, כרטיסי האשראי, פיי פאל, פייבוקס, מידע על העסק, על לקוחותיו, מידע רפואי ועוד שלל מידעים. מידעים ששווים המון כסף לחברות כלכלת החינם.

את המידע הזה מנצלות חברות כלכלת החינם לטובת הפקת רווחים. איך? הן מוכרות אותו הלאה לטובת חברות, יצרנים ומוצרים שיציעו לנו בכל מדיה אפשרית ועליהם כבר נשלם בכסף מלא.