הקשר שבין אג”ח לציפיות ריבית וריבית

יש הבדל אדיר בין ציפיות לבין מה שקורה בפועל – הציפיות מחברה להציג רווחים בעתיד יגרמו למניות לעלות כבר היום ואילו דיווח של חברה על רווחי עבר עלול לגרום למניות לרדת, במיוחד אם הציפיות לרווחים היו גבוהות יותר.

הדבר פועל גם במגזר אגרות החוב.

ציפיות הריבית משפיעות כבר היום והחלטות הריבית בפועל ישפיעו לא פחות.

יותר מעשור שמתווה הריביות והחלטות הריבית בפועל, בכל העולם, הצביע על כיוון אחד – מטה.

מאז המשבר של 2008 הריבית בעולם המערבי ראתה את דרכה למטה. במהלך השנים היו אפיזודות חולפות של ריבית שעומדת במקום או אפילו עלו קצת, אך בסופו של דבר הריבית והציפיות אליה – היו בכיוון אחד.

ריבית יורדת וציפיות להמשך ירידת ריבית – מלבים את מחיר אגרות החוב ומורידות את התשואה לפדיון.

במהלך השנים הללו רשמו מחזיקי אגרות החוב רווחי נאים. הן באג”ח הממשלתי והן בקונצרני.

עושה רושם שהקערה התהפכה.

שלל סיבות הביאו את השווקים לשנות את הציפיות להתנהגות הריבית ולראות איך הן עולות.

מספיק היה בציפיות על מנת שמחירי אגרות החוב יצנחו ולתשואות לעלות (קשר הפוך).

ציפיות הריבית עלו ומחירי אגרות החוב ירדו וגם בפועל, נגידי הבנקים המרכזיים פעלו ואיששו את הציפיות – והעלו את הריבית תוך שימת דגש להמשך העלאות בעתיד לבוא, מה שאושש שוב את המשך הציפיות להעלאת ריבית ומכאן להמשך ירידה במחירי אגרות החוב ועליה חדה בתשואה.

כמובן שככל שהמח”מ (משך חיים ממוצע) של האיגרת רחוק יותר – כך ההשפעה על המחיר והתשואה חזקים יותר.

אז לאחר יותר מ 10 שנים של ריבית יורדת ומחירי אג”ח עולים ותשואות יורדות – הגיעו ימים (אולי שנים?!) של ריבית עולה ומחירי אגרות חוב יורדים ותשואות עולות.