משפט נתניהו
זה פעם ראשונה שראש ממשלה מכהן עומד למשפט.
ב – 20 השנים האחרונות נחקרו פה כל ראשי הממשלה ורק אחד נשפט והורשע לאחר שפרש.
לפני כניסת נתניהו לבית המשפט הוא נשא נאום ובו הביא את חלק מטענותיו.
איני יודע אם נתניהו אשם או זכאי. איני שופט ואיני בקיא בפרטים. אני כותב בזהירות שבישראל החוק אומר שאנחנו זכאים כל עוד בית משפט לא הרשיע אותנו בדין.
אך בעודי צופה במסך הטלוויזיה נזכרתי בלא מעט משקיעים שבטוחים שהשוק הולך נגדם.
ואשתף במשהו קרוב..
לפני מספר ימים התקשר אלי לקוח לשעבר שהחליט לקחת את המושכות ולנהל את תיק ההשקעות שלו בעצמו. לאחר שנתיים של עבודה משותפת ותשואה שעמדה בציפיות שלו – הוא החליט שהוא יכול לעשות טוב יותר לבדו.
בין בסיסי קבלת ההחלטות שלו הוא מנה את ההשקעה עפ”י עקרונות אתר אינטרנט – הסולידית, השקעה בזהב, השקעה בנפט והשקעה במדד הויקס.
מהלך העבודה המשותף שלנו יצר אצלו תחושה (שווא) שפשוט וקל לבצע השקעות ועוד יותר מכך שכדאי לקחת וליטול עוד סיכונים.
נימוקי ההשקעה שהוא נתן לעצמו היו נכונים אך ורק עבורו ולא היו קשורים לכללי השקעה בסיסיים ולכן ככל שחלף הזמן – חברנו החל להפסיד כספים.
כמו כל משקיע מתחיל האשמה היחידה הופנתה כלפי השווקים הפיננסים שהולכים נגדו ועושים לו דווקא. האנשה של הבורסה היא פעולה נפוצה אצל אלו שמקבלים החלטות שגויות, מפסידים כסף, ולא מוכנים להאשים את עצמם.
המבט במראה עדיין לא מצביע כי ההשתקפות ממול היא היא האחראית. ההשתקפות ממול עדיין לא מבינה שלא ניתן להבין בהשקעות ביום יומיים ולצאת לגו’נגל הבורסאי.
ככל שחלף הזמן ההפסדים נערמו ועלו, עלו ונערמו, ונוצר מצב שבו חלה סוג של התמכרות ל”צדק”. התמכרות למצב עולם בו ‘הפעולות שאני עושה נכונות וזה השוק שטועה’. מצב של ‘אני צודק והשוק טועה’.
אצל כל אחד שמתחיל להשקיע זה קורה – השאלה כמה כסף נשרף בדרך עד אשר מקבלים את התובנה שעל מנת לדעת להשקיע צריך להבין יותר מיום או יומיים ולהתמקצע.
השלב האחרון, שמופיע בכל מערכה, הוא ההבנה שהשקעה בבורסה היא לא למחר בבוקר אלא לטווח ארוך.
אז מבלי לדעת מה מצבו של נתניהו עם פתיחת משפטו – גם ראש הממשלה נאם אתמול לפני כניסתו לאולם המשפט והאשים המון אנשים במצב שנוצר.
